<h1>ספר החינוך מצוה מ"ג</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ליעד אמה העבריה, כלומר שאותו ישראל שקנה אמה העבריה שישאנה לו לאשה או יתננה לבנו לאשה, שנאמר [שמות כ"א] אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה והפדה, ואמרו זכרונם לברכה כאן רמז לך שמצוה ביעוד, ובפירוש אמרו זכרונם לברכה [בכורות י"ג ע"א] מצות יעוד קודמת למצות פדייה. משרשי מצוה זו שריחם האל על הענייה הנמכרת ועל אביה שנצטרך למכרה, וצוה הקונה אותה לישא אותה לאשה ולעשותה גברת, כי אל חנון ורחום הוא. ואם אין הקונה חפץ בה לעצמו שישאנה לבנו, כי גם עם בן אדוניה תשמח ותגל, או שיגרע מפדיונה מכל מקום ויסייענה שתצא מעבדות, ולא שיגרום על כל פנים שתעמוד תחת ידו עד זמן המכר גם אם ישרה בעיניו עבודתה הרבה. וכל זה מחסדי האל על ברואיו וממדותיו המעולות. דיני המצוה כגון עד מתי הבת נמכרת, ושאינה נמכרת על ידי אדון, כלומר ואפילו עבר ומכרה אין המכירה כלום, ושהאב יכול למכרה כמה פעמים, והדברים שהיא נקנית בהן, ושהיא יוצאת בהן לחירות, ובכמה יציאות היא יתירה על העבד, ודיני הבוגרת, וזמן האילונית, ויתר פרטיה מבוארים בראשון של קידושין [י"ד ע"ב ואילך]. ונוהגת בזמן שהיובל נוהג דווקא. והעובר עליה ולא יעדה לא לו ולא לבנו ולא סייע בפדיונה לא קיים מצוה זו, אבל אין לכופו לפי הדומה על קיום מצוה זו, שהרי כתוב שם בפירוש ואם שלש אלה לא יעשה לה, מכלל שהתורה הניחה הדבר ברצונו. ומכל מקום אם עשה כן קיים מצוה ועשה כראוי, ותבוא עליו ברכה, ובנים טובים וכשרים ראויים לצאת מזיווגם.
